בפרשת השבוע כאשר שולח הקב"ה את משה אל פרעה ,אומרת התורה:
"ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה".

על כך עונה לו הקב"ה :
"ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך, אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו".

דבר דומה מצינו בפרשת 'שמות' כשמשה פונה לקב"ה :
"….לא איש דברים אנכי…כי כבד פה וכבד לשון אנכי…,שלח נא ביד תשלח"
גם שם מורה לו הקב"ה לצרף את אהרון :
"ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה..".

אפשר לשים לב שבתאור תפקידו של אהרון,נוקטת התורה בשתי לשונות.

בפרשה שלנו אומרת התורה : "…ואהרן אחיך יהיה נביאך" – אהרון מוגדר כנביאך.
ואילו בפרשת 'שמות' אומרת התורה : "..והיה הוא יהיה לך לפה.." – אהרון מוגדר כפיו של משה.

על המילה " נביאך" מביא רש"י שזה לשון מתורגמנך, מי שמעביר את הדברים ששמע.
אהרון מתרגם- מעביר את הדברים ממשה לפרעה.

השאלה היא א"כ, מדוע בפרשת שמות אומר הקב"ה : "הוא יהיה לך לפה",
מדוע גם שם לא מספיק להגדיר את אהרון כ"נביאך" – מתורגמן ??

דבר נוסף,
בפרשה שלנו לפני שמשה ואהרון נשלחים אל פרעה, אומרת התורה :
"ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה בדברם אל פרעה"
שואלים המפרשים מדוע יש צורך להודיע את גילם של משה ואהרון ?

על כך עונה תלמיד הרשב"א בספרו 'תורת המנחה'
שהתורה רוצה לגלות לנו, שאע"פ שהיה משה רבינו מוכן ומזומן להיות פרנס על הציבור, לא רצה הקב"ה למנותו עד שראה בו סימני רחמנות, והמתין בשביל זה שמונים שנה.
וכשהיה בן שמונים שנה וראה בו סימני רחמנות קראו לרעות את ישראל.
שפעם אחת נשמט טלה מן הצאן והלך משה אחריו להחזירו.
רץ אחריו עד שהגיע לאפיקי מים….כיון שראה משה שהיה שותה…ריחם עליו…נשאו בחיקו והשיבו אל הצאן.

התורה מספרת לנו שיש מבחן שאותו צריך לעבור משה רבינו עם כל גדולתו.
בשביל זה מחכה הקב"ה שמונים שנה.

משה רבינו ראוי מצד גדולתו להיות גואלם של ישראל, אבל הקב"ה מחכה לעוד משהו,
לסימני רחמנות.
וכשזה קורה, רק אז ממנה אותו על עם ישראל.

ראשית צריך להבין, למה כ"כ נחוץ לחכות שמונים שנה בשביל לראות סימני רחמנות אצל משה,
מדוע תכונה זו כל כך חשובה שמבלעדיה לא ניתן למנותו להיות גואלם של ישראל ??

ושאלה נוספת היא, מה עם אהרון ??
מתי הוא הראה סימני רחמנות ??
אם התנאי הזה כ"כ הכרחי שבשבילו מחכה הקב"ה שמונים שנה, א"כ היכן מצינו את אותם סימנים אצל אהרון ??

בספרי חסידים מובא על מה שנאמר בחז"ל
"כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים"
שהכונה היא שמן השמים מרחמים על אותו אדם שאירים מרחמים עליו.
כאשר רואים בשמים כיצד בשר ודם מרחם על זולתו, סימן הוא שזקוק לרחמים ולכן גם מן השמים מרחמים עליו.
הקב"ה נתן לנו את הכח להפעיל את מדת הרחמים.

שמעתי בשם הרב טויסיג שליט"א מעשה שהיה ,שהוא שמע מבעל המעשה בעצמו.

אחד מהאברכים בקהילת צאנז בארצות הברית שכמדה בשעתו תחת הנהגתו של האדמור מקלויזנבורג,היה נצרך לישועה מיוחדת.

ידידו של אותו אברך שהתגורר במקום מרוחק ושמע על צרתו של חברו, הגיע אליו במיוחד כדי לשוחח איתו.
השנים ישבו בהית המדרש בשעת לילה מאוחרת ושוחחו ,כשלפתע נכנס לבית המדרש האדמור , שדירתו היתה סמוכה לבית המדרש.

האדמור מקלויזבורג פנה לאותו אברך שלא היה מתגורר באזור ושאל אותו לפשר מעשהו כאן בשעת לילה מאוחרת
והאברך ענה לו ' הייתי בביתי וכבר עמדתי ללכת לישון, רק שאז חשבתי בליבי, כיצד אוכל לישון כאשר חברי נמצא בצרה.
לכך באתי במיוחד כדי לשוחח איתו.'

למחרת בבוקר ,בשעה מוקדמת,קיבל אותו אברך טלפון כשעל הקו היה האדמור בכבודו ובעצמו.
הוא ביקש מאותו אברך שיגיע אליו לביתו.
כמובן שאותו אברך הזדרז להגיע לביתו של הרבי.
כשהגיע פנה אליו האדמור מקלוזינבורג ואמר לו:
'דע לך כי המעשה שעשית עורר רעש גדול בשמים.
כי כשראו בשמים שיהודי אינו מסוגל ללכת לישון כשחברו בצער, א"כ ראוי להושיע את אותו אברך.
דע לך כי בזכותך נושע אותו אברך.
אבל היות ואין רצוני שיחשבו שהיה כאן מופת, אני מבקש ממך שלא תפרסם את הדבר, אלא שתציע לחברך לעשות פעולה של השתדלות טבעית, כדי שיראה כאילו וישועתו הגיעה בדרך הטבע.
ואכן כך היה והלה נושע תוך זמן קצר .

רבי קלונימוס קלמיש שפירא,האדמור מפיאסצנה מביא בספרו הכשרת האברכים
כי כאשר ראובן מבקש משמעון להקדיש לו כמה דקות כדי להיוועץ עימו, ושמעון נעתר לבקשתו,.אזי אומר הקב"ה כי אם בשר ודם מוכן להקדיש מזמנו כדי לשמוע צרתו של האחר
אז הקב"ה ששומע תפילת כל פה, ודאי יאזין לתפילת עמו ישראל.

סימני רחמנות,הם הכרחיים כדי להיות המנהיג של כלל ישראל.
הם המתג שמפעיל את מידת הרחמים.

עכשיו , ניתן לסגור את המעגל.

כשבתיה מושיטה את ידה ומושה את התיבה מהיאור, אומרת התורה :
"ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה"
אומר בעל הטורים:
'זה אהרן שהניחתו אצל התיבה"
בעל הטורים מפרש שמה שראתה בתיה
" והנה נער בוכה" פרושו ,
שבתיה כאשר לוקחת את התיבה היא מבחינה על שפת היאורבילד קטן ,רק בן שלוש, שעומד ובוכה.
בתיה שואלת אותו מדוע אתה בוכה ?
ואותו הילד ,אהרון שמו,עונה לה:
כי אח שלי הוא זה שמונח בתוך התיבה, אני דואג לו, אני כואב את גורלו.

מיד..,"ותחמל עליו"
אל מול קהות החושים ששררה במצרים,
עומד לו ילד קטן ובוכה על אחיו.
זה מעורר את מידת הרחמים ופועל על בתיה.
" ותאמר מילדי העברים זה" – זהו סימן שהוא יהודי, כי היהודי מרגיש את צרתו של אחיו.

בפרשה שלנו משה עומד לדבר בפני פרעה,הוא זקוק למתורגמן.
את התפקיד הזה ממלא אהרון.
אבל בפרשת וארא התפקיד הוא לדבר אל בני ישראל,להנהיג את העם
כאן זקוקים למישהו שיש לו סימני רחמים.

אומר הקב"ה : "הוא יהיה לך לפה" – אהרון אחיך כבר היה לך לפה.
כבר לפני שמונים שנה אהרון אחיך היה לך לפה,
הוא זה שהראה סימנים של רחמים וגרם לרחמי בתיה.
הוא זה שבכה בשבילך מול בתיה.
הוא ממש היה כפיך.
גם כאן הוא יכול להמשיך את מה שהתחיל אז, ולהיות לך לפה מול עם ישראל.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]